הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
skip to main |
skip to sidebar
למה חייב אדם לוותר על שורשים אם הוא חפץ בכנפיים?
השורשים מפסידים כל כך הרבה, שהם תקועים עמוק באדמה,
ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ, שהם חלק ממנו.
והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים,
חסרים הם את האחיזה בקרקע.
שניהם תלויים בחסדיה של סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר כנפיו הם
חוסים.
...כשאהיה גדול, אני רוצה להיות עם שורשים ועם כנפיים.
נחזור 8 דורות אחורה, הסב הגדול לבית משפחת דז'ובס משה שרייבר, החת"ם סופר (משמעות השם שרייבר בגרמנית הינו סופר).
החת"ם סופר נולד בפרנקפורט, לרייזיל ושמואל שרייבר בשנת 1762. מגיל 9 למד בישיבות אצל גדולי הרבנים. בנוסף ללימודיו התורניים למד גם מתמטיקה ואסטרונומיה. ונסמך להוראה.
בשנת 1798 היגר לעיר מטרסדורף שבהונגריה (כיום מטרסבורג באוסטריה), ושם עמד בראש הישיבה.
בשנת 1803 התמנה לרב בפרשבורג, שהייתה הקהילה הגדולה והחשובה בהונגריה.
9 שנים אחרי שהגיע לפרשבורג מתה אשתו הראשונה והוא נישא לבתו של רבי עקיבא איגר (שהיה רב, פוסק וראש ישיבה, עקיבא קיבל את שם המשפחה איגר מאמו, בתו של רבי עקיבא איגר שנחשב לאחד מגדולי רבני גרמניה. שם משפחתו של אביו היה גינז).
תלמידיו של החת"ם סופר העריצו אותו והאדירו את שמו. שמו של החת"ם סופר יצא לתהילה בכל קהילות ישראל.
החת"ם סופר פעל ליישוב ארץ ישראל והקביל את ישוב הארץ להנחת תפילין. כמה מתלמידיו עלו לארץ, הקימו ויסדו את כולל בני הונגריה בירושלים.
הוא נפטר בכ"ה בתשרי בשנת ת"ר 1839.
בנו ר' שמעון (ה"מכתב סופר") היה רב ואב בית דין בעיר קרקוב (פולין). צאצאיו החליפו אותו בתפקידו עד שהקהילה הושמדה על ידי הנאצים בשואה.
בנו של ר' שמעון, יואל שרייבר היה תלמיד חכם (שבהמשך הפך להיות חסיד גור). הוא נישא לביתו של אריה (לייב) קושמירק אב לבנות בלבד שהיה עשיר מאוד ו"קנה" לבנותיו תלמידים חכמים עם יחוס, כחתנים.
ביתו ציפורה ויינברג (שרייבר) נישאה לחנוך ויינברג שהיה תלמיד חכם ואיש עסקים בעל זיכיון לנפט. עם נישואיה עברה ציפורה לגור בפביאניצה (בפרברי העיר לודג').
שם נולדה מיכל ויינברג. היא נישאה למשה דז'ובס שנולד בצ'נסטכוב, בנם של שמחה ורבקה (שטיבל) דז'ובס (שמחה דז'ובס היה תעשיין בעל בית החרושת לסבון הגדול באירופה "דז'ובס את פישל").
משה העתיק את מקום מגוריו לפביאניצה בעקבות נישואיו למיכל והיה לתעשיין בתחום הטקסטיל. למשה ולמיכל נולד בן יחיד סבי יואל דז'ובס.
מקור השם דז'ובס לא ידוע. דוברי פולנית מתרגמים שם זה כצליל הנקישה של מקור הציפור.
משמעות השם קופרמן ביידיש היא "איש הנחושת". ואכן, דוד קופרמן, יליד ליטא היה רוקע כלים מנחושת מקצוע שירש מאבותיו. דוד קופרמן התאלמן ונותר מטופל בשלוש בנות הוא פגש בצפת את לאה פריצקי ילידת רוסיה שעזבה את בעלה ועלתה לארץ בניגוד לרצונו עם שלושת בנותיה. הם נישאו ונולדו להם שני בנים.בשנת 1911 נולד בן הזקונים שלהם מנחם מנדל אביה של סבתי.בהמשך עברה המשפחה לגור ברובע היהודי בירושלים. כשהיה מנחם מנדל בן 8 נפתר אביו והוא נשלח לבית היתומים "דיסקין" בגבעת שאול בירושלים. שם התחנך עד לנעוריו, אז עבר ללמוד בישיבה בחברון. כשהיה בן 17 ניצל ממוות כשאימו הופיע בישיבה והתעקשה שיחזור הביתה לבלות את השבת בירושלים. באותו יום שישי,ה- 24 באוגוסט 1929 החלו פרעות תרפ"ט ביהודי חברון, למחרת, בשבת, התחולל טבח נורא ומזוויע. אלפי ערבים נאספו, מצוידים בסכינים, גרזנים, קלשונים וכל הבא ליד החלו בהתנפלות שיטתית על בתי היהודים. מעטים היהודים ששרדו את הטבח. הקהילה היהודית בחברון נכחדה.מנחם מנדל הכיר בשידוך את חנה מינה קיניקסברג, ילידת ירושלים, ביתם של אהרון וטובה קיניקסברג.אהרון אליהו קיניקסברג נולד ברוסיה. כשהיה בן 17 ברח לארץ במסע רגלי דרך טורקיה עם קבוצת צעירים כיוון שלא רצה להתגייס לצבא הרוסי.טובה אשתו נולדה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, לבית משפחת פריצקי שהייתה משפחת רבנים ידועה באותם ימים. משמעות השם פריצקי הינה רוסי, למשפחה שורשים של יוצאי רוסיה. טובה הייתה חלבנית ופרנסה את אהרון אליהו שלמד תורה.בנם מנחם מנדל ואשתו וחנה מינה התגוררו בשכונת "בית-ישראל". כשנולדה ביתם השנייה יונה הם עברו לגור בשכונת מאה שערים שהייתה שכונה חרדית בירושלים.היא חונכה במסגרת ממלכתית דתית בבית ספר פרטי "אלטשולר". בחטיבת הביניים למדה בבית הספר "שפיצר" בשכונת הבוכרים. בגיל 17 החלה לעבוד כמוכרת בחנות תכשיטים, שם הכירה את סבי יואל דז'ובס.היא מספרת שלקראת מלחמת ששת הימים 1967 לאחר שסבא גוייס, השאירה את ביתה הבכורה ציפי שהייתה בת שלוש בהשגחת שכנים ויצאה ברגל להוריה כדי להביא פתיליה (מחשש שלא יהיה חשמל). כשרצתה לחזור הביתה לא יכלה כיוון שהירדנים החלו בהפגזות וכל הדרכים נחסמו למעבר הולכי רגל. סבתא התחננה לחיילים לצאת לדרך בכל זאת – היא נצמדה לקירות ובסופו של דבר הגיע בייתה לציפי.בנם השני שנולד אחרי המלחמה 1968 הוא אבי.
מוצא המשפחה בטשקנט, בוכרה שבאוזבקיסטן. שם נולדו וגדלו רפאל רפאלוף וקלמק חבלחור (משמעות השם חבלחור הינה "אוהבי המתוק"). שם נישאו ושם גם נולד בנם הבכור נתנאל רפאלוף (בשנת 1900 בקרוב) ומשם עלו לארץ ברגל.משפחת רפאלןף היא אחת המשפחות היהודיות הגדולות ביותר בבוכרה משמעות השם רפאלוף היא בן רפאל. סיומת ה"לוף" משמעה "בן".נתנאל רפאלוף עלה לארץ כשהיה בן 10 בשנת 1910 בקרוב, הדרך ארכה כ-6 חודשים הם נעו בשיירות ברגל דרך היבשה. בארץ קבעו העולים מבוכרה את מקום מושבם בשכונת הבוכרים בירושלים (שהייתה השכונה השנייה שנבנתה מחוץ לחומות העיר) אהבת ציון שקיננה תמיד בלבם, הובילה אותם לבחור בירושלים כמקום משכנם. ראשוני מקימי השכונה הקימו אותה בשנת 1890 (בתקופה בה שלט הצאר הרוסי באוזבקיסטאן).הבוכרים הביאו עימם זהב וכסף רב. השכונה נבנתה בפאר רב ומונה לשכונה ועד ששמר על כספי העולים.באותם שנים בארץ שלטה האימפריה העותמנית. בשלבי התפוררות האימפריה נלקח לשרות האימפריה העותמנית רפאל רפאלוף (אבי נתנאל), ולא שב, עקבותיו נעלמו.אשתו, קלמק רפאלוף נותרה לבדה עם ילדיהם, היא פנתה לוועד השכונה לקבל את הרכוש שהופקד בידי ועד השכונה אך נענתה ריקם. היא פרנסה באומץ את ילדיה כמכינת כלות לחופה, והייתה מתופפת על תופים בוכרים בחתונות.נתנאל רפאלוף נישא לעדינה לוי (לשניהם היו אלו נישואים שניים). עדינה לוי, נולדה בישראל אימה מלכה שושני נולדה בעיר שושן שבפרס, אביה שמעון לוי גם הוא יליד פרס. מלכה שושני נפתרה שעדינה הייתה בת 6. בנה את הבית במחניים.לעדינה ונתנאל נולדו 9 ילדים. ילדם השלישי סבי, גבריאל רפאלי נולד וגדל בשכונת הבוכרים ובהמשך עברה המשפחה להתגורר בשכונת בית ישראל בירושלים. הוא התחנך בתלמוד תורה. אחר הצהריים היו הילדים משחקים בצעצועים שבכינו לעצמם – כדורגל מסמרטוטים, עגלות מגרוטאות, מקלות וסביבונים (למבוליק) הוא זוכר היטב את הימים שלפני קום המדינה, התקופה בה שלטו הבריטים בארץ. אחרי פעילויות של האצ"ל, הלח"י וההגנה היו הבריטים מכריזים על עוצר ולא פעם היו הבריטים מכים בנערים שהתגרו בהם. הוא זוכר את הכרזת המדינה בשנת 1948 והשמחה שליוותה אותה, כולם יצאו לרחובות, רקדו ונופפו בדגלי ישראל. הוא התגייס לצבא ושרת כקשר ביחידת גבעתי. הוא לחם במבצע קדש. במלחמת ששת הימים לחם ושכל את אחיו הצנחן רפאל רפאלי שהיה אב לשלושה ילדים המלחמה האחרונה בה לחם הייתה מלחמת יום כיפור, הוא יצא למלחמה אך הושב ע"י מפקדיו שחששו לגורלו בעקבות נפילת אחיו במלחמה הקודמת.
בשנת 1964 הוא נשא לאישה את רוחמה מזרחי. נולדו להם שישה ילדים. בתם השניה היא אימי עדי רפאלי.
שרה ועזרא הסופר עלו לארץ יחד עם ביתם מזל מהעיר אורפה שבדרום בטורקיה (הם השתייכו לעדה הכורדית).
מזל גדלה בארץ ונישאה לאליהו לוי.
אליהו לוי נולד בסינדור שבטורקיה. הוא עלה לארץ נישא על ידיה של אימו. השיירה לארץ חיכתה לאימו 40 ימים מיום לידתו כדי שתתאושש וכדי שהוא יתחזק.
אז יצאה המשפחה ברגל ועלתה לישראל.
אליהו לוי נישא למזל הסופר בארץ. שלושת ילדיהם הראשונים נפתרו בעודם תינוקות. שושנה, (אמה של סבתי) היא הבת הראשונה ששרדה. חכמים המליצו להם לגדלה כאילו לא הייתה ביתם.
כך גדלה סבתא שושנה מבלי שהוריה קנו לה דבר. הכול נלקח עבורה בהשאלה משכנים.
שושנה לוי התאהבה בלוחם אצ"ל אך הוריה שחששו לגורלו התנגדו לסיפור האהבה ושידכו לה את נחום דהוקי שהיה קבלן עבודות עפר מבוסס.
הוריו של נחום דהוקי, רחמה ועמרם עמרם דהוקי עלו לארץ מהעיר דהוק שבעיראק, גם הם השתייכו לעדה הכורדית.
נחום עמרם דהוקי היה בן 8 כשעלה איתם לארץ. עם קום המדינה הונפקו תעודות זהות ונרשם בתעודותיהם השם מזרחי. בניו של נחום עמרם שינו את שמם בתעודותיהם וחזרו להיקרא משפחת עמרם.
אחיה הצעיר של שושנה, שמעון לוי היה מפקד בכיר באצ"ל הוא נעצר ע"י הבריטים ונהרג בפעולה בירושלים סמוך להכרזת המדינה. שושנה הייתה כבר אמא לבתה בכורה, סבתי רוחמה רפאלי.
סבתא רוחמה הייתה בת שנתיים כשהוכרזה המדינה. אז גם נולד אחיה עמרם.
אביהם נחום עמרם דהוקי גויס לצבא לטובת מלחמת השחרור.
מקורות ותודות
ארכיון הבלוג
פרטים עלי
- מאי דזובס
- שלום, שמי מאי דז'ובס. נולדתי בתאריך 23.3.1996 בירושלים בבית החולים "הדסה" על הר הצופים. אני בת 13, לומדת בכיתה ז' בחטיבת הביניים "שמואל הנגיד", גרה בהרצליה ואני עורכת בלוג שורשים על סבי יואל, מצד אבי שנולד בפולין. יש לי שני אחים צעירים. הבוגר מבין השניים שמו יובל והוא בן 11 שנים. הקטן מביינהם שמו גיא והוא בן 9. זו עבודת שורשים ראשונה במשפחה, על כן, אני נחושה להשקיע בעבודה זו על מנת להגיע להשיגים נעלים.
שורשים וכנפיים/ אמנון שמוש
למה חייב אדם לוותר על שורשים אם הוא חפץ בכנפיים?
השורשים מפסידים כל כך הרבה, שהם תקועים עמוק באדמה,
ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ, שהם חלק ממנו.
והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים,
חסרים הם את האחיזה בקרקע.
שניהם תלויים בחסדיה של סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר כנפיו הם
חוסים.
...כשאהיה גדול, אני רוצה להיות עם שורשים ועם כנפיים.
אודות משפחת דז'ובס
נחזור 8 דורות אחורה, הסב הגדול לבית משפחת דז'ובס משה שרייבר, החת"ם סופר (משמעות השם שרייבר בגרמנית הינו סופר).
החת"ם סופר נולד בפרנקפורט, לרייזיל ושמואל שרייבר בשנת 1762. מגיל 9 למד בישיבות אצל גדולי הרבנים. בנוסף ללימודיו התורניים למד גם מתמטיקה ואסטרונומיה. ונסמך להוראה.
בשנת 1798 היגר לעיר מטרסדורף שבהונגריה (כיום מטרסבורג באוסטריה), ושם עמד בראש הישיבה.
בשנת 1803 התמנה לרב בפרשבורג, שהייתה הקהילה הגדולה והחשובה בהונגריה.
9 שנים אחרי שהגיע לפרשבורג מתה אשתו הראשונה והוא נישא לבתו של רבי עקיבא איגר (שהיה רב, פוסק וראש ישיבה, עקיבא קיבל את שם המשפחה איגר מאמו, בתו של רבי עקיבא איגר שנחשב לאחד מגדולי רבני גרמניה. שם משפחתו של אביו היה גינז).
תלמידיו של החת"ם סופר העריצו אותו והאדירו את שמו. שמו של החת"ם סופר יצא לתהילה בכל קהילות ישראל.
החת"ם סופר פעל ליישוב ארץ ישראל והקביל את ישוב הארץ להנחת תפילין. כמה מתלמידיו עלו לארץ, הקימו ויסדו את כולל בני הונגריה בירושלים.
הוא נפטר בכ"ה בתשרי בשנת ת"ר 1839.
בנו ר' שמעון (ה"מכתב סופר") היה רב ואב בית דין בעיר קרקוב (פולין). צאצאיו החליפו אותו בתפקידו עד שהקהילה הושמדה על ידי הנאצים בשואה.
בנו של ר' שמעון, יואל שרייבר היה תלמיד חכם (שבהמשך הפך להיות חסיד גור). הוא נישא לביתו של אריה (לייב) קושמירק אב לבנות בלבד שהיה עשיר מאוד ו"קנה" לבנותיו תלמידים חכמים עם יחוס, כחתנים.
ביתו ציפורה ויינברג (שרייבר) נישאה לחנוך ויינברג שהיה תלמיד חכם ואיש עסקים בעל זיכיון לנפט. עם נישואיה עברה ציפורה לגור בפביאניצה (בפרברי העיר לודג').
שם נולדה מיכל ויינברג. היא נישאה למשה דז'ובס שנולד בצ'נסטכוב, בנם של שמחה ורבקה (שטיבל) דז'ובס (שמחה דז'ובס היה תעשיין בעל בית החרושת לסבון הגדול באירופה "דז'ובס את פישל").
משה העתיק את מקום מגוריו לפביאניצה בעקבות נישואיו למיכל והיה לתעשיין בתחום הטקסטיל. למשה ולמיכל נולד בן יחיד סבי יואל דז'ובס.
מקור השם דז'ובס לא ידוע. דוברי פולנית מתרגמים שם זה כצליל הנקישה של מקור הציפור.
החת"ם סופר ז"ל
אודות משפחת קופרמן
משמעות השם קופרמן ביידיש היא "איש הנחושת". ואכן, דוד קופרמן, יליד ליטא היה רוקע כלים מנחושת מקצוע שירש מאבותיו. דוד קופרמן התאלמן ונותר מטופל בשלוש בנות הוא פגש בצפת את לאה פריצקי ילידת רוסיה שעזבה את בעלה ועלתה לארץ בניגוד לרצונו עם שלושת בנותיה. הם נישאו ונולדו להם שני בנים.בשנת 1911 נולד בן הזקונים שלהם מנחם מנדל אביה של סבתי.בהמשך עברה המשפחה לגור ברובע היהודי בירושלים. כשהיה מנחם מנדל בן 8 נפתר אביו והוא נשלח לבית היתומים "דיסקין" בגבעת שאול בירושלים. שם התחנך עד לנעוריו, אז עבר ללמוד בישיבה בחברון. כשהיה בן 17 ניצל ממוות כשאימו הופיע בישיבה והתעקשה שיחזור הביתה לבלות את השבת בירושלים. באותו יום שישי,ה- 24 באוגוסט 1929 החלו פרעות תרפ"ט ביהודי חברון, למחרת, בשבת, התחולל טבח נורא ומזוויע. אלפי ערבים נאספו, מצוידים בסכינים, גרזנים, קלשונים וכל הבא ליד החלו בהתנפלות שיטתית על בתי היהודים. מעטים היהודים ששרדו את הטבח. הקהילה היהודית בחברון נכחדה.מנחם מנדל הכיר בשידוך את חנה מינה קיניקסברג, ילידת ירושלים, ביתם של אהרון וטובה קיניקסברג.אהרון אליהו קיניקסברג נולד ברוסיה. כשהיה בן 17 ברח לארץ במסע רגלי דרך טורקיה עם קבוצת צעירים כיוון שלא רצה להתגייס לצבא הרוסי.טובה אשתו נולדה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, לבית משפחת פריצקי שהייתה משפחת רבנים ידועה באותם ימים. משמעות השם פריצקי הינה רוסי, למשפחה שורשים של יוצאי רוסיה. טובה הייתה חלבנית ופרנסה את אהרון אליהו שלמד תורה.בנם מנחם מנדל ואשתו וחנה מינה התגוררו בשכונת "בית-ישראל". כשנולדה ביתם השנייה יונה הם עברו לגור בשכונת מאה שערים שהייתה שכונה חרדית בירושלים.היא חונכה במסגרת ממלכתית דתית בבית ספר פרטי "אלטשולר". בחטיבת הביניים למדה בבית הספר "שפיצר" בשכונת הבוכרים. בגיל 17 החלה לעבוד כמוכרת בחנות תכשיטים, שם הכירה את סבי יואל דז'ובס.היא מספרת שלקראת מלחמת ששת הימים 1967 לאחר שסבא גוייס, השאירה את ביתה הבכורה ציפי שהייתה בת שלוש בהשגחת שכנים ויצאה ברגל להוריה כדי להביא פתיליה (מחשש שלא יהיה חשמל). כשרצתה לחזור הביתה לא יכלה כיוון שהירדנים החלו בהפגזות וכל הדרכים נחסמו למעבר הולכי רגל. סבתא התחננה לחיילים לצאת לדרך בכל זאת – היא נצמדה לקירות ובסופו של דבר הגיע בייתה לציפי.בנם השני שנולד אחרי המלחמה 1968 הוא אבי.
סבתא יונה
אודות משפחת רפאלי
מוצא המשפחה בטשקנט, בוכרה שבאוזבקיסטן. שם נולדו וגדלו רפאל רפאלוף וקלמק חבלחור (משמעות השם חבלחור הינה "אוהבי המתוק"). שם נישאו ושם גם נולד בנם הבכור נתנאל רפאלוף (בשנת 1900 בקרוב) ומשם עלו לארץ ברגל.משפחת רפאלןף היא אחת המשפחות היהודיות הגדולות ביותר בבוכרה משמעות השם רפאלוף היא בן רפאל. סיומת ה"לוף" משמעה "בן".נתנאל רפאלוף עלה לארץ כשהיה בן 10 בשנת 1910 בקרוב, הדרך ארכה כ-6 חודשים הם נעו בשיירות ברגל דרך היבשה. בארץ קבעו העולים מבוכרה את מקום מושבם בשכונת הבוכרים בירושלים (שהייתה השכונה השנייה שנבנתה מחוץ לחומות העיר) אהבת ציון שקיננה תמיד בלבם, הובילה אותם לבחור בירושלים כמקום משכנם. ראשוני מקימי השכונה הקימו אותה בשנת 1890 (בתקופה בה שלט הצאר הרוסי באוזבקיסטאן).הבוכרים הביאו עימם זהב וכסף רב. השכונה נבנתה בפאר רב ומונה לשכונה ועד ששמר על כספי העולים.באותם שנים בארץ שלטה האימפריה העותמנית. בשלבי התפוררות האימפריה נלקח לשרות האימפריה העותמנית רפאל רפאלוף (אבי נתנאל), ולא שב, עקבותיו נעלמו.אשתו, קלמק רפאלוף נותרה לבדה עם ילדיהם, היא פנתה לוועד השכונה לקבל את הרכוש שהופקד בידי ועד השכונה אך נענתה ריקם. היא פרנסה באומץ את ילדיה כמכינת כלות לחופה, והייתה מתופפת על תופים בוכרים בחתונות.נתנאל רפאלוף נישא לעדינה לוי (לשניהם היו אלו נישואים שניים). עדינה לוי, נולדה בישראל אימה מלכה שושני נולדה בעיר שושן שבפרס, אביה שמעון לוי גם הוא יליד פרס. מלכה שושני נפתרה שעדינה הייתה בת 6. בנה את הבית במחניים.לעדינה ונתנאל נולדו 9 ילדים. ילדם השלישי סבי, גבריאל רפאלי נולד וגדל בשכונת הבוכרים ובהמשך עברה המשפחה להתגורר בשכונת בית ישראל בירושלים. הוא התחנך בתלמוד תורה. אחר הצהריים היו הילדים משחקים בצעצועים שבכינו לעצמם – כדורגל מסמרטוטים, עגלות מגרוטאות, מקלות וסביבונים (למבוליק) הוא זוכר היטב את הימים שלפני קום המדינה, התקופה בה שלטו הבריטים בארץ. אחרי פעילויות של האצ"ל, הלח"י וההגנה היו הבריטים מכריזים על עוצר ולא פעם היו הבריטים מכים בנערים שהתגרו בהם. הוא זוכר את הכרזת המדינה בשנת 1948 והשמחה שליוותה אותה, כולם יצאו לרחובות, רקדו ונופפו בדגלי ישראל. הוא התגייס לצבא ושרת כקשר ביחידת גבעתי. הוא לחם במבצע קדש. במלחמת ששת הימים לחם ושכל את אחיו הצנחן רפאל רפאלי שהיה אב לשלושה ילדים המלחמה האחרונה בה לחם הייתה מלחמת יום כיפור, הוא יצא למלחמה אך הושב ע"י מפקדיו שחששו לגורלו בעקבות נפילת אחיו במלחמה הקודמת.
בשנת 1964 הוא נשא לאישה את רוחמה מזרחי. נולדו להם שישה ילדים. בתם השניה היא אימי עדי רפאלי.
קלמק חבלחור
סבא גבי חייל
סבא גבי קשר בגבעתי
סבא גבי על ג'יפ בצבא
אודות משפחת מזרחי/ עמרם דהוקי
שרה ועזרא הסופר עלו לארץ יחד עם ביתם מזל מהעיר אורפה שבדרום בטורקיה (הם השתייכו לעדה הכורדית).
מזל גדלה בארץ ונישאה לאליהו לוי.
אליהו לוי נולד בסינדור שבטורקיה. הוא עלה לארץ נישא על ידיה של אימו. השיירה לארץ חיכתה לאימו 40 ימים מיום לידתו כדי שתתאושש וכדי שהוא יתחזק.
אז יצאה המשפחה ברגל ועלתה לישראל.
אליהו לוי נישא למזל הסופר בארץ. שלושת ילדיהם הראשונים נפתרו בעודם תינוקות. שושנה, (אמה של סבתי) היא הבת הראשונה ששרדה. חכמים המליצו להם לגדלה כאילו לא הייתה ביתם.
כך גדלה סבתא שושנה מבלי שהוריה קנו לה דבר. הכול נלקח עבורה בהשאלה משכנים.
שושנה לוי התאהבה בלוחם אצ"ל אך הוריה שחששו לגורלו התנגדו לסיפור האהבה ושידכו לה את נחום דהוקי שהיה קבלן עבודות עפר מבוסס.
הוריו של נחום דהוקי, רחמה ועמרם עמרם דהוקי עלו לארץ מהעיר דהוק שבעיראק, גם הם השתייכו לעדה הכורדית.
נחום עמרם דהוקי היה בן 8 כשעלה איתם לארץ. עם קום המדינה הונפקו תעודות זהות ונרשם בתעודותיהם השם מזרחי. בניו של נחום עמרם שינו את שמם בתעודותיהם וחזרו להיקרא משפחת עמרם.
אחיה הצעיר של שושנה, שמעון לוי היה מפקד בכיר באצ"ל הוא נעצר ע"י הבריטים ונהרג בפעולה בירושלים סמוך להכרזת המדינה. שושנה הייתה כבר אמא לבתה בכורה, סבתי רוחמה רפאלי.
סבתא רוחמה הייתה בת שנתיים כשהוכרזה המדינה. אז גם נולד אחיה עמרם.
אביהם נחום עמרם דהוקי גויס לצבא לטובת מלחמת השחרור.
נחום עמרם דהוקי ושושנה לוי
סבתא רוחמה בת שנתיים
סבתא רוחמה ואחיה
hello... hapi blogging... have a nice day! just visiting here....
השבמחק