יום רביעי, 21 בינואר 2009

סיפור ילדותו של סבא יואל בפולין

From סיפור משפחת דז'ובס

בשנת 1929 ( מאורעות תרפ"ט) נולד סבא יואל דז'ובס להוריו משה דז'ובס ומיכל (מג'ה) ויינברג בעיר לודג' שבפולין.
סבא היה בנם היחיד. הוא התגורר עם משפחתו בעירה פביניצה הסמוכה ללודג'. הם התגורו בבית גדול ומרווח, ונחשבו למשפחה ממעמד גבוה. עד גיל 7 גדל בפביניצי, סבא זוכר את הבית הפינתי ברחוב זמקובה 16. " גרנו בבניין בן חמש קומות שהיה כולו שייך לסבא". לפני שאביו התחתן לו ולגיסו היה בית חרושת לסבון, אחד הגדולים באירופה. שמו היה : "dziubas & fishel". גם אימו הגיעה ממשפחה עשירה- משפחת שרייבר. משמעות השם שרייבר הינו סופר. אביה היה יואל שרייבר בנו של הרב הראשי של העיר קרקוב שמעון שרייבר. שמעון שרייבר היה בנו של חת"ם סופר ז'ל.
בגיל 6 נכנס סבא לבית ספר יהודי שהשתייך לחסידי גור.
" לא היו לי פיאות- הייתי בלונדיני, לא נראתי יהודי , אבל בכל זאת לא יצאתי לשחק בחוץ ללא מבוגר בגלל האנטישמיות.
אימי סיפרה לי שכשהייתי תינוק והיא הסתובבה איתי בעגלה מישהו זרק סיגריה דולקת לתוכה, רק בגלל שאימי היא יהודיה."
לפני ששמחה דז'ובס (סבו של יואל) עלה לארץ, התיעץ עם אדמור מיגור וקיבל את בירכתו לעלות לארץ ישראל. הוא עלה מטעמים ציוניים, קנה אדמות ופרדסים. היום על האדמות שקנה יושבת העיר בני ברק.
שמחה עלה פעמיים לארץ. בפעם הראשונה פתח בית חרושת לקרח אבל העסק לא הרוויח, לכן חזר לפולין . הוא לא ויתר ובזכות אהבת ציון שקיננה בליבו עלה בשנית לארץ ועסק בפרדסים וחקלאות .
בנו משה דז'ובס(אביו של יואל) נשאר מאחור, ארבע אחיותיו ואחיו עלו לארץ לפניו.
כנראה, האנטישמיות עשתה את שלה וגם הוא החליט לעלות לארץ עם אישתו ובנו הקטן יואל.


מסלול העליה:
בשנת 1936 עלו סבא יואל ומשפחתו לארץ. סבא היה אז בן 7, הוא זוכר את ההפלגה באוניה, את הנסיעה ברכבת, את ההתרגשות והציפייה.
"אני זוכר שבאותו ערב היה קר במיוחד, נסענו ברכבת עד נמל קונסטנצה שברומניה. הנסיעה ערכה כשלושה ימים, משם עלינו על ספינה שנקראה "פולניה" בדרך לנמל חיפה. ההפלגה ערכה כשבוע ימים. אני זוכר שבספינה הייתי רץ בין המסדרונות והפרוזדורים."
אביו קיבל סרטיפיקט- אישור עליה מהשילטונות הבריטים ששלטו באותה התקופה בארץ, ועלה בתור רב. הספינה הזו הובילה אותם בביטחה עד נמל חיפה.
הם הגיעו בערב ראש השנה.
בהתחלה, התגוררו בביתה של הדודה בתל אביב .
10 ימים אחר כך עברו לרח' יונה בירושלים.
"ניכנסתי לכתה ב' בבית הספר יסודי, ממלכתי- דתי "חורב" (היום זו ישיבה).

דיברו שם רק עיברית. ידעתי לקרוא, כיוון שלמדתי תנ"כ, אבל לא הבנתי שום דבר.
אמא דיברה איתי בבית רק פולנית. בתור ילד, לא ידעתי שום שפה אחרת.

הסתגלתי די מהר למעבר ובניגוד לתקופה בפולין שיחקתי בחוץ והסתובבתי הרבה.
לא הזיקו לי הבריטים, מדי פעם היו מכריזים על עוצר ומשעות מסוימות לא נתנו ליהודים לצאת מהבתים.
אבל אני בתור ילד הייתי שובב ומהיר, אני זוכר שלא פעם החיילים הבריטים ניסו לתפוס אותי אבל הייתי מהיר מהם וידעתי קיצורי דרך בין החצרות והם לא!"

האם ילדותך בירושלים הייתה טובה?

"הילדות שלי בירושלים הייתה ילדות מצוינת! כילד שיחקתי כדורגל וכדורסל, הייתי חופשי- בפולין לא ניתן היה לצאת ולהסתובב, גם בגלל הקור וגם בגלל האנטישמיות. כאן בארץ היה חם וניתן היה לשחק."
סבא יואל המשיך את לימודיו בתיכון "חורב" גם בתקופת נעוריו. באותם שנים התחוללה באירופה מלחמת העולם השניה. סבא מספר שהקשר עם דודיו שנשארו באירופה ניתק. הגיעו חלקי מידע ולא ידעו במפורש מה קורה באירופה. רב בני משפחתו שנשארו באירופה לא שרדו את השואה מלבד שתי אחיותיה של אימו ששרדו את אושויץ, אחת מהן נפתרה ממחלה עם הגעתה לארץ.

אין תגובות:

פרסום תגובה